בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, על חברת ביטוח הדוחה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, לשלוח למבוטח מכתב דחייה המפרט את נימוקי הדחייה.
חוזר המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 קובע כדלקמן:
"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".
בחוזר המפקח על הביטוח מיום 29.05.2002 חידד המפקח את הנחייתו מיום 9.12.1998 והוסיף כי:
"חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/א ונסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".
ככלל, בתי המשפט אימצו את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח על הביטוח וכי רק בנסיבות מיוחדות הותרה הסטייה מהן. נקבע כי הנן בעלות תוקף מחייב וכי הן מושתתות על בסיס משפטי ומוסרי.
באשר להנחיות לעניין מכתבי דחייה, בית המשפט העליון קבע כי הן משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח ולכן נקבע כי פרט למקרים חריגים ונסיבות חריגות, בהן יש הצדקה להעלות טענות נוספות בבית המשפט – נסיבות שבהן "הצדק זועק כנגד יישום ההנחיה" או בנסיבות שנוצרו בהמשך או שלא היה ביכולתה של המבטחת לדעת עליהן במועד דחיית התביעה לראשונה – יש לקיים את ההנחיות וגם הנסיבות החריגות תפורשנה בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח על הביטוח.
לפיכך לעצם משלוח מכתב הדחייה על ידי חברת הביטוח ובמיוחד לתוכנו, יש השלכות על סיכויי התביעה המשפטית המוגשת נגדה ולכן יש חשיבות רבה להיוועץ עם עו"ד הבקי בתחום על מנת לבחון את הטענות שהועלו או לא הועלו על ידי חברת הביטוח במכתב הדחיה ומה משמעות הדבר.
