כמפורט לעיל, הפוליסות המקובלות מכסות אובדן כושר לעבודה בשיעור של 75% ומעלה הנחשב כאובדן כושר לעבודה מלא או מוחלט. דהיינו אין צורך באיבוד של 100% מהכושר לעבודה אלא "די" באיבוד של למעלה מ-75%.
אולם ישנן פוליסות הכוללות כיסוי לאובדן כושר עבודה "חלקי" – דהיינו הפוליסות כוללות הרחבה לאובדן כושר עבודה בשיעור העולה על 25%, אם באם נמוך מ-75%.
ההרחבה מקנה למבוטח כיסוי ביטוחי במקרה בו איבד רק חלק מיכולתו לייצר הכנסה, כאשר קיימת בידו יכולת להמשיך לעבוד באופן חלקי אך הכנסתו נפגעת.
יחד עם זאת יש לשים לב שברוב הפוליסות, ההרחבה האמורה מטעה שכן על פי תנאי הכיסוי – מבוטח אשר עונה להגדרה של אובדן כושר עבודה חלקי, לא תמיד יקבל פיצוי חודשי בשיעור אובדן הכושר שלו.
כך למשל אדם אשר איבד את כושרו לעבודה בשיעור 50% – לרוב לא יקבל מחברת הביטוח 50% מסכום הפיצוי, זאת מאחר שרוב ההרחבות לאובדן כושר עבודה חלקי, כוללות "נוסחה" מיוחדת לחישוב הפיצוי. נוסחה זו קובעת כי סכום הפיצוי יהיה שווה לשיעור אובדן הכושר שמעל ל-25%, במכפלה של 1.333.
ובהמחשה לדוגמא שלעיל – אותו מבוטח אשר איבד את כושרו לעבודה בשיעור של 50%, יזכה לפיצוי חודשי בשיעור של 33% בלבד מסכום הביטוח (לפי הנוסחה: 25% – זה שיעור האובדן שמעל ל-25%, כפול 1.333 = 33.33.
כמו כן יש לשים לב לכך שבפוליסות רבות, הכיסוי לאובדן כושר עבודה חלקי אינו חל מקום שהמבוטח זכאי לקבל תגמולים מהביטוח הלאומי, דהיינו במקרים של תאונת עבודה.
